פסק-דין בתיק ת"א 7616-08

רקע:

התובע, מר נ' ס', יליד 1955 עבד אצל הנתבעת, מפעל לייצור שבבים, כגנן בעבודות ניקיון. התובע החל עבודתו אצל הנתבעת בחודש מאי בשנת 2006.

בתאריך 9.4.2007 בשעות הצהריים, התובע נפצע, לטענתו, כאשר נפל מסולם עליו עמד לצורך ניקוי שערי המפעל.

התובע נפצע עקב נפילה זו - הוא נפגע בגבו ונגרם לו שבר בפרק ירכו השמאלית.

הפגיעה הביאה לאשפוזו של התובע בבית החולים גליל המערבי נהריה במשך 6 ימים, שם גם נותח לקיבוע השבר ולאחר מכן נזקק לתקופה ארוכה של שיקום וטיפולים ועזרה רבה בכל פעולותיו.

המוסד לביטוח לאומי קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 19% מיום 1.109, לאחר קביעת נכויות זמניות מיום התאונה ועד ליום 31.10.08 של 100%, מיום 1.11.08 ועד 31.12.08 - 20% ואח"כ כאמור 19%, מהם 10% בגין חיבור גרוע של עצם הירך, ו -  10% בגין השפעה פסיכונוירוטית צמיתה. ד"ר רנד - מומחה בית המשפט, קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 15% וכי יש להפעיל את תקנה 15.

יש לציין כי המל"ל קבע שאין להפעיל את תקנה 15.

טענות הצדדים:

ב"כ המלומד של התובע גורס כי לנתבעת חובת זהירות קונקרטית במקרה זה אשר הופרה, היות והיה עליה לצפות כי התובע, בלהט הרצון לרצות את מעבידיו, יעשה דברים גם מעבר לנאמר לו על מנת לנקות את המפעל ובכלל זה השערים.

יש להבחין בין יכולתו האינטלקטואלית של מר סלע לזו של התובע, והיה על הנתבעת להבין זאת ולהסביר בפירוט לתובע מה מותר ומה אסור ואיך לנקות ואיפה, וכדאי היה עליה להסביר לו שאסור לשים סולם במשטח משופע ולעלות עד המדרגה האחרונה ללא תמיכה.

למעשה לא הייתה לו כל הדרכה ולא נאסר עליו לנקות את השער ולא נאסר עליו לעלות על הסולם ובכלל לא נאמר לו מה עליו לנקות באותו יום, ועל כן כל האחריות על הנתבעת.

הפרת חובת הזהירות הייתה גם לדעתו של ב"כ התובע בכך כי לא הועמדו לרשותו סולמות יציבים מעץ ולא מאלומיניום.

ב"כ הנתבעת סבור כי גרסתו של התובע אינה מהימנה לאור ריבוי הגרסאות לעצם נסיבות הנפילה, ואין לקבלה כלל ועיקר. היא הראיה סתירות בין כתב התביעה, התצהיר ועדותו בבית המשפט בנושא החשוב כמו האם הנתבעת או מי מאנשיה נתנו לו הוראה להציב כך את הסולם, לעלות עליו ולנקות את השערים. בניגוד לתצהיר בבית המשפט אישר כי איש לא ביקש ממנו לנקות כך את השער.

למעלה מכך גם אם תתקבל הגרסה, אין רשלנות מצדה של הנתבעת. כאדם סביר וכמעביד סביר, לא היה עליה לצפות התנהגות כה רשלנית של התובע במקום זה.

לא כל תאונה או נזק שנגרם מזכה באופן אוטומטי כפיצוי. בית המשפט יחייב כאשר מדובר בסיכון בלתי סביר והמעביד לא נקט באמצעי הזהירות הסבירים. אפילו התובע הבין את הסכנה בהעמדת הסולם כפי שהעמידו לטענתו ולא היה כל צורך להזהירו. לא היה כל דבר שהתובעת יכלה לעשות בכדי למנוע את התאונה, ואם יש מי האשם בה הוא התובע בלבד.

המשפט:

התביעה הוגשה כנגד הנתבעת בעילה של רשלנות.

לטענת התובע, הנתבעת לא נקטה אמצעי זהירות סבירים ומספיקים ולא הדריכה אותו בעבודתו ולא סיפקה לו כלי עבודה נחוצים. כל אלו הביאו לנפילתו.

הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוגברת המוטלת עליה ועל כן עליה לשאת בנזקיו.